פסק-דין בתיק ב"ל 11524-09

פתח דבר

בפנינו תביעה להכרה בליקויי התובע כפגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי לפי ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

1.       התובע, יליד 1983, תושב שטחים.

2.       בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד התובע כסדרן סחורה ופועל במינימרקט ומאפיה בשם "מינימרקט הכיכר" שבבעלות דודו, באבו גוש.

3.       ביום 30.4.01 בערב נפגע התובע מפיצוץ שנגרם בשל דליפה של מיכל גז, עת הכין שתייה חמה במחסן סמוך למינימרקט (להלן: "האירוע"). התובע סבל מכוויות קשות בחלקי גוף שונים. התובע הובהל לבית החולים הדסה עין כרם ואושפז שם.

4.       ביום 18.7.01 הגיש התובע באמצעות עורך דין אלבראנס תביעה להכיר באירוע כתאונת עבודה. ביום 13.9.01 נדרש התובע, באמצעות בא כוחו דאז, להמציא מסמכים שונים. לתובע נשלחו מכתבים לבית סחור ביום 13.9.01 וביום 11.2.02 בדבר המצאת המסמכים. התובע לא עשה כן חרף התזכורות שנשלחו אליו. בהחלטתו מיום 30.3.02 דחה הנתבע את תביעת התובע בגין אי הגשת מסמכים.

5.       בחודש 4/08 הוגשו מסמכים שונים באמצעות עורך דינו של התובע בהליך זה. התובע ביקש חידוש התביעה. הנתבע דחה בקשתו זו בשל שיהוי וכן קבע כי אין די גם במסמכים שהוגשו ועל כך נסובה התביעה שבפנינו.

גדר המחלוקת

6.       הפלוגתאות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 8.3.10 הן אלה:

1. האם אירע לתובע אירוע בעבודה ביום 30.4.01.

2. האם נדחתה תביעתו כדין ביום 3.6.02 מחמת אי המצאת מסמכים.

3. האם נדחתה תביעתו כדין ביום 30.4.09 בגין שיהוי ואי המצאת מסמכים.

4. האם יש לראות בהגשת המסמכים מיום 4.08 תביעה חדשה והאם חל לגביה שיהוי לפי סעיף 296 בחוק.

5. האם הזמן שארך מיום התאונה ועד ליום 4/08 יצר קושי בהתחקות אחר עובדות המקרה והתרחשותו.

7.       בדיון שהתקיים בפנינו ביום 18.10.10 העידו מטעם התובע, הוא עצמו, מר יוסף מחמד אבו עמריה (דוד התובע), מר סלים אברהאים (בנה של בעלת הנכס בו שוכן המינימרקט אשר השכירה אותו לדודי התובע ומי שהסיע את התובע לבית החולים). מטעם הנתבע הוגשו טופס בל 250 ( נ/1), הודעה שגבה חוקר הנתבע מהתובע ( נ/2) ותרגום ההודעה ( נ/3) וכן מכתבה של גב' דורית עמר לבא כוחו הראשון של התובע ( נ/4). בסיום הדיון נדרש התובע להגיש אישור על שעת הגעתו למיון, אולם זה לא הוגש.

טענות הצדדים

8.       לטענת התובע, יש לראות בתאונה שאירעה לו במסגרת שעות עבודתו ובמקום השייך לעסק, עת הכין שתייה חמה למעסיקו לפי בקשתו המפורשת, כתאונת עבודה. התובע טוען כי מסגרת השעות בה עבד מקיפה גם את השעה בה אירעה התאונה וכי בשעה בה אירעה התאונה טרם נסגר העסק. לטענת התובע, הנתבע לא הוכיח כי התאונה אירעה עקב יחסים אישיים בין התובע לבין דודו ולא במסגרת העסק. לטענת התובע הגיש התביעה לנתבע מלכתחילה במועד ללא שיהוי, והנתונים שדרש הנתבע במסגרת הדרישה למסמכים נוגעים לפן הכספי של התביעה ולא לגופו של עניין, וממילא אין לנתבע להלין אלא על עצמו משלא ערך חקירה במועד בו הוגשה התביעה הראשונה בשנת 2001. התובע טוען כי הנתבע לא הוכיח שאירע לו נזק בשל השיהוי בהגשת התביעה.

9.       לטענת הנתבע, התאונה שאירעה לתובע אירעה במסגרת שעות הפנאי של התובע, לאחר שעות העבודה, במטבח הצמוד למגוריו והמשמש אותו גם בזמנו החופשי, ולא תוך כדי ועקב עבודתו. התובע לא הוכיח כי הכנת השתייה החמה נחשבת כפעילות נלווית לעבודה במסגרת יחסי העבודה שלו עם מעסיקיו-דודיו, ולא כפעילות פרטית במסגרת מערכת היחסים המשפחתית מול דודיו. בעדות התובע והעדים מטעמו עלו סתירות בעניינים מהותיים המעידים על חוסר אמינות גרסתו ביחס לסיפור המעשה. התובע לא הוכיח תביעתו משלא הובאו די מסמכים וראיות בנוגע לעניינים מהותיים בתביעה - שעות עבודתו, שעת הגעתו לבית החולים, נסיבות המקרה. עוד טוען הנתבע כי השיהוי בהגשת המסמכים יצר קושי משמעותי לנתבע לברר את טענות התובע, ולפיכך יש לדחות את התביעה בגין השיהוי הרב.